התקנות האחרונות שאנחנו מצווים להן כתוצאה מההתמודדות עם וירוס הקורונה, הן החובה לשים מסכה בחלק מהמקומות הציבוריים. הסיבה הרשמית היא התרומה לחברה – "את/ה מגן/ה עלי ואני מגן/ה עליך".
כיסוי הפנים עשוי לעורר אצלנו תחושות שונות. הרי אנו מציגים את עצמנו לעולם דרך הפנים שלנו. אנו שקופים כי אנו קוראים את הבעת הפנים אחד של השנייה. מהבעה של אישור, חיוך והסכמה ועד כעס וכו'. למעשה כל קשת הרגשות יכולה להופיע בפנים שלנו.
אם הסגר נתן לנו מעין תחושה של ליכוד, כי הרגשנו שכולנו ביחד באותה סירה, חבישת מסכה מרגישה יותר כמשהו שמפריד בינינו. זו מחיצה ביני לבינך. בנוסף זה גם לא נוח. אך כיוון שאנו יצורים סתגלנים, נמצא את דרכנו גם בזה. למשל, נלמד לחייך דרך העיניים. נראה שאנו נמצאים בתקופה של שינויים גדולים, ושעלינו להתרגל ׳לנורמלי החדש׳ ולשים את האיתנות האנושית למבחן.
Comentários